ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב
|
013114-01
17/02/2002
|
בפני השופט:
אביגיל כהן
|
- נגד - |
התובע:
1. אלעד גולן 2. יעקובוביץ נטע
|
הנתבע:
שי לימור
|
פסק-דין |
1. התובעים הזמינו ביום 4/5/2001 מהנתבעת - צלמת במקצועה; עבודות צילום עבור חתונתם שהיתה אמורה להתקיים ביום 1/11/2001 בגן האירועים "האחוזה" בבית חנן.
2. בחודש יולי 2001 נודע לתובעים כי האולם ייסגר (לטענתם - בשל החמרת הפיקוח בעקבות האסון באולמי ורסאי בירושלים) והם הודיעו על כך לנתבעת ביום 10/7/2001 או סמוך לכך.
ביום 23/7/2001 נשלח מכתב ובו הודעה על הביטול.
3. התובעים טענו, כי הם ניסו לתאם עם הנתבעת מועד חדש אך כיון שהנתבעת טענה, שהיא תהיה בחודש אוקטובר 2001 בחו"ל, לא הצליחו לתאם עימה מועד חדש, והם ביקשו את כספם חזרה.
4. במועד החתימה על הסכם להזמנת עבודה ביום 4/5/2001 (להלן: "ההסכם") שילמו התובעים לנתבעת מקדמה על סך 3,500 ש"ח כאשר המקדמה מכילה תוספת עבור הנחה בחשבון הסופי.
5. התובעים ביקשו מהתובעת להשיב להם את המיקדמה, שכן לטענתם, מועד החתונה שונה בעקבות "כוח עליון" שאינו בשליטתם, והם אינם אחראים לבעיות הפרנסה של הנתבעת.
6. הנתבעת טענה, כי עפ"י ההסכם אין להחזיר כלל כספים לתובעים, שכן בהסכם נרשם במפורש שהמיקדמה לא תוחזר.
הנתבעת ציינה, כי היא סברה שבחודש אוקטובר 2001 - המועד שבו התקיימה בסופו של דבר החתונה, היא לא תהיה בארץ והיא ניסתה להפגישם עם צלמת אחרת כמחווה של רצון טוב, אך התובעים לא סיכמו עימה דבר בסופו של דבר ודרשו את המיקדמה.
הנתבעת טענה, כי הסכימה לפנים משורת הדין להשיב להם סך 1,500 ש"ח כאשר ישלחו אליה החשבונית והעתק החוזה, אך במקום זאת - התקבלה התביעה דנן.
7. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת עדויותיהם, הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את התביעה
בחלקה
מהנימוקים כדלקמן:
א) בסעיף 2 להסכם שבין הצדדים (נכתב על גב ההסכם) נאמר:
"בנוסף... מוסכם כי סכום המקדמה בצירוף סך דמי הביטול (במידה וישולמו לצלמת) יחשבו כפיצוי מוסכם לצלמת במקרה של ביטול ההזמנה מכל סיבה שהיא. שיק ללא כיסוי יחשב אף הוא כביטול ההזמנה והוא הדין לגבי הודעה על שינוי תאריך הארוע. על אף האמור, מוסכם כי דמי הביטול יוחזרו למזמין במידה והודיע לצלמת בדואר רשום על ביטול הארוע לפחות שלושה חודשים לפני מועד הארוע ובכפוף לכך שההודעה הנ"ל נתקבלה בידי הצלמת לפחות שלושה חודשים לפני מועד הארוע...".
ב) האירוע תוכנן ליום 1/11/2001 והודעה בדואר רשום
נשלחה
לנתבעת ביום 23/7/2001 (סע' 3 לכתב התביעה).
הנתבעת ציינה בסעיף 9 לכתב ההגנה כי קיבלה את המכתב בתאריך 23/7/2001 כך שעפ"י ההסכם - דמי ביטול היו אמורים להיות מוחזרים לתובעים.
ג) התובעת טענה כי המקדמה אינה מוחזרת בכל מצב ובמקרה דנן לא שולמו "
דמי ביטול" כך שאין כלל מקום להחזיר כספים.
אינני מקבלת את הטענה, לפיה כל הכספים אשר שולמו לנתבעת הם בבחינת "מקדמה" ואין להשיב לתובעים כספים כלל.
במקרה דנן - שילמו התובעים לנתבעת סכום נוסף על הסכום המקובל להיות משולם כמיקדמה על חשבון עיסקה שלמה.
התובעים טענו כי עשו זאת על מנת לקבל הנחה על העסקה כולה ואכן בהערות אשר כתובות בהסכם, נרשם "הנחת מקדמה" כאשר סוכם מחיר בסיס.
הנתבעת אישרה בסעיף 6 לכתב ההגנה כי
"גובה המקדמה בדרך כלל הוא 2,000 ש"ח. בני הזוג הסכימו להוסיף עוד 1,500 ש"ח כדי לזכות בהנחה הנ"ל ואכן כך היה לשביעות רצונם המלאה".